דברים לזכרו של ארז רפופורט ז"ל / תומר לב

 

אין אף פעם מילים מתאימות כדי לתאר את גודל האבידה האישית למשפחה שמאבדת בעל ואבא במיטב שנותיו. ולכן אני לא אתיימר לומר דברים בהיבט הזה - האישי, המשפחתי. אתם תיטיבו לבטא את הדברים – טוב ממני.

 

אבל מעבר לאבידה האישית - האבידה של ארז היא גם אבידה גדולה לעולם המוזיקה בישראל, ובעיקר - לחינוך הגבוה למוזיקה. ועל כך אני רוצה להגיד כמה מילים.

 

היתה לי הזכות להכיר את העבודה של ארז זמן קצר לאחר שחזר מלימודים בארה"ב. בתחילה במדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי, שם זכיתי לעבוד מולו כראש המדרשה 5 שנים. אח"כ – כשעברתי מהמדרשה לאקדמיה בת"א – כמעט סחבתי אותו איתי בשרוול, וכמעט במקביל חצינו את הכביש והעברנו את פעילותינו מקמפוס אחד לקמפוס השני. הפעם באוניברסיטה.

 

זה לא חשוב היכן הוא לימד - בלוינסקי, באוניברסיטה או באקדמיה בירושלים - ארז תמיד היה אהוב הסטודנטים. ולא מהסיבות הרגילות: הוא לא התחנף אליהם, הוא לא עשה להם חיים קלים, הוא לא עיגל פינות. ארז בא ללמד. לימוד במובן הנעלה של המילה. ארז בא לסחוף את הדור הצעיר לעולם המופלא, הסתום והקשה הזה – של התיאוריה של המוזיקה, במלוא מורכבותה. במלוא גדולתה.

 

ובמקום שאחרים נכשלים – שהרי המקצועות התיאורטיים הם כמעט תמיד כאב ראש לסטודנטים, שבאים בשביל לנגן לשיר וליצור (מה להם ולאינטלקטואלים האלה, שמבזבזים להם זמן אימונים יקר?) ----במקום שכולם נכשלים – ארז הצליח. ובענק.

 

יותר מכל יעיד על כך שובל הסטודנטים התמידי, שהיה יוצא איתו להפסקות – נרגש. נפעם. נסער . ארז אף פעם לא עמד לבד. תמיד מוקף בעדת סטודנטים עם עיניים בורקות. סטודנטים שרוצים להמשיך עוד ועוד את חוויית השיעור.

שלא רוצים קפיטריה.

לא רוצים דשא.

לא רוצים "צחוקים" –

רוצים להמשיך ולהתפלפל, להמשיך ולהתפלמס, לברר, להעמיק –

 

ומולם ארז – תמיד מתמסר. תמיד באינטנסיביות אדירה. בלהט. בתשוקה במובן הכי נשגב שלה. הוא הוביל את התלמידים במשעולי הידע לפסגות הגבוהות ביותר. בצניעות. ברוגע. בפנים מאירות ומוארות.

 

במובן זה ארז היה מחנך ו"מנטור" למוזיקאים הצעירים. הוא לא חסך מעצמו. הוא לא חס על זמנו. תמיד נתן עוד ועוד ועוד. מעל ומעבר. בלי חשבון. כאילו ידע שהזמן קצר והמלאכה מרובה. ויש עוד הרבה צעירים צמאי דעת ללמד. ושעון החול אוזל והולך...

 

ישבנו לפני כמה חודשים, כשארז קיבל קידום, ורקמנו תכניות לטווח הארוך. ואני ידעתי שעם נבחרת מורים, שבתוכה ארז, עולם המוזיקה בישראל מסודר לעשרים השנים הבאות. דור שלם של הוראה מעולה מובטח למוזיקאי העתיד של ישראל.

 

אבל "האדם מתכנן – והאלים צוחקים". כנראה שלמישהו היו תכניות אחרות בשבילך, ארז. ואני מקווה שבתכניות האלה – שאין לנו דרך לדעת מהן – תבוא לידי ביטוי באותו להט. באותו כישרון. באותו שיעור קומה.

 

תחסר לנו מאד.

 

תומר