דברי הספד לארז / מנחם ויזנברג

 

אפילו בחלומותיי הגרועים ביותר לא העליתי בדעתי שאעמוד יום אחד לפני קברך הפתוח ואשא דברים לזכרך, ארז . לא כך דמיינתי את הפרידה בינינו.

כל הסיטואציה הזו כל כך בלתי נתפסת, הזויה לחלוטין ולא מסתדרת עם אישיותך המלבבת, גילך הצעיר וכל הדברים הרבים שעוד היו לך להעניק לעולם, למשפחתך, לתלמידיך, לחבריך ולמוקיריך.

ארז, השארת אותנו יתומים, את כולנו. אני חש כאילו נגדע ממני חלק. אבדתי את הנפש המוסיקאלית התאומה שלי, את המוסיקאי הקרוב לי ביותר ואת האדם שאני כל כך אוהב.

נפשי נקשרה בנפשך מהיום שפגשתי אותך כתלמידי באקדמיה למוסיקה בת"א. היה ברור לשנינו שיש בינינו סוג של קומוניקציה מיוחדת, נדירה. ואז נסעת לארה"ב והתפתחת והפכת למוסיקאי הנפלא שהיית. מורה נערץ ואהוב מאין כמותו. הענקת אהבה רבה לתלמידיך אך גם הם לא חסכו את אהבתם ממך.

יכולת ההוראה שלך ארז הייתה אכן חד פעמית. התחברו בך באופן פלאי חכמת המוח וחכמת הלב. היה בך שילוב יוצא דופן בין העומק, הידע, הברק האינטלקטואלי והאסוציאטיביות השופעת לבין נדיבות הלב, סבלנות אין קץ ונתינה ללא גבול. וכל זאת בלי טיפה של פוזה , בניקיון דעת מוחלט, בצניעות גדולה ובמצפוניות שאיננה יודעת פשרות.

לא אוכל עוד להתקשר אליך ארז בשעות הערב המאוחרות ולשוחח איתך בהנאה עילאית אל תוך הלילה על סוגיה הרמונית או קונטרפונקטית בקטע של ביל אוואנס, סימפוניה של מוצרט או שיר של סטיבי וונדר. להקשיב לתובנות שלך, הכול כך משכנעות, על פרק רבעיה מסוים של שוברט ברהמס או בטהובן. ליהנות מהגישה שלך שהצטיינה באנליטיות חדה כתער, אבל כזו שאיננה מאבדת את ההקשר הרגשי אף פעם. גישה שהסתמכה על הקשבה עמוקה, מוסיקאליות טבעית ואנושיות חמה. וכמובן כל זאת בתוספת חוש ההומור הנפלא שלך העדין אך המושחז והאירוני. אני כבר כל כך מתגעגע ארז. 

אתה משאיר אחריך חלל גדול, חלל שיהיה קשה למלא. אף פעם לא חשבתי כך על הקשר בין משמעות המילה חלל כמבטאת מוות אנושי וחלל כמילה המייצגת ריק ואין פיסי.

מותך המחיש לי קשר זה באופן כואב במיוחד.

אני נפרד ממך היום לצערי אך אנצור את זיכרונך בלבי כל חיי.

יהיה זכרך ברוך.

 

מנחם.