רבקה, יגאל, עדנה, משפחת רפופורט היקרה, המורים שלי! משתתפת בצערכם! 

מתוך התחושות המעורבות, אני מודה על הערכת תרומתי הצנועה. אשתדל גם בעתיד להתאים לתואר המכובד ביותר "התלמיד של ארז".

ובתשובה לחלום הצרפתי שלך, יגאל, החלום שהיה מנחם אותי מעט:

...חיי המלחינים התקועים לנצח במחלקת "היצירה הבלתי-גמורה" הם מתסכלים למדי. מוצרט מנגן עם שוברט ב-4 ידיים, שופן משתעל, וכל זה מאוד משגע את שומאן, המבוגר מכולם. אין מוצא, אין עליית מדרגה, הם גם לא מבינים מילה משנקר שבא לבקר עם הגרפים שלו.

עד שיום אחד מנדלסון התגנב למחלקת "גיל הזהב" ושמע מסבא שלו שתי נבואות: ביום מותו, 4 בנובמבר, ירצח אדם חשוב אחד וייוולד אדם אחר הרבה יותר חשוב. הוא יגדל ויגאל אותם מייסוריהם כשיסביר להם את הציורים של שנקר בשפה של בני אדם. הוא יסומן בכתם לידה גדול על היד הכותבת.

...הם חיכו בסבלנות, אחר כך חיפשו ארוכות, ובערך כאשר מספר התלמידים של ארז עלה על מספר הקטעים ל-4 ידיים שלהם, הם מצאו אותו והתחננו לעזרה. הם גם הבטיחו לסדר לו אתר כדי לרשום את בדיחותיו...

...המקום לא נראה זר, כי הוא מתואר באחד השירים האחרונים של "אהבת המשורר" מאת היינה-שומאן (בתרגומו של ידידיה פלס):

יש יד צחורה תגיח מדף עתיק-ימים,

יפריח וישיח על ארץ הקסמים...

עצים יפי צמרת פוצחים בשיר קדמון,

רטט תהגה הרוח, הציפורים ברון;

...הה, לו יכולתי בוא שם ושם תגל נפשי...

ואנו, התלמידים של ארז נשארו עם נטל אחריות כבד מאוד: ארז השקיע בנו חלק כה מהותי מעצמו, לא פעם קבע את דרך חיינו, דרך המחשבה, ההקשבה, ההאזנה. עתה עלינו להעביר את תרומתו הלאה, כל אחד בדרכו, לתלמידים שלא יזכו להכירו אישית. 

ארז מיד גילה בי תלמידה ללא מרפקים, ואז תמך בי תמיד. הוא ידע כי עבורי הלימודים היו תקופת ההישרדות, ידע על שנתיים נסיעות יומ-יומיות צפונה ודרומה 6 שעות באוטובוס ביום. ידע על שנה של 12 שעות ביום במכבסה בקינג ג'ורג', ומשם- ריצה ל-3 שעות ניקיון של קומת משרדי עורך דין ברוטשילד. ידע כי בתקופת הלימודים באוניברסיטה לימדתי עברית עולים חדשים בלוד במחירי מנקות, הרי על מוזיקה הם לא יכלו לשלם גרוש... היו תקופות, שהתלמידים אותם שלח אליי, ממש הצילו אותנו.

הוא גם ידע על כל 3 העבודות הקצרות, שהציעו לי מאז שקיבלתי תעודת הוראה לפני כ-12 שנים. מתוכן החשובה ביותר- ביוזמתו: קיץ אחד החלפתי אותו במכינה של המדרשה למוזיקה בלווינסקי... 

ובכל זאת, אני התלמידה המבורכת של ארז. יש לי ספרים, נגינה ושירה. אני עוסקת במחקר שלי, מגדלת שני ילדים עם אולג בעלי האהוב, והתומך. עדיין מפנים אליי תלמידים פרטיים. כנראה, אני בכל זאת מורה טובה . ואמרת לי, ארז, בזמנו, שאהיה מורה טובה. אזכור אותך תמיד, ארז.

 

ובאשר לחלום ההוא: מנדלסון ביקש למסור: נס גדול היה פה.

אני מודה לכם מכל הלב.