ארז רפופורט הלך לעולמו אתמול, וקצת מוזר לי לומר את המשפט הזה, בעיקר כי היה צעיר מדי במותו, והעשייה שלו, גם המוסיקלית, היתה עדיין בשיאה. 

 

ארז היה בעיניי ל"מאסטר" בהקניית המיומנויות הבסיסיות והמתקדמות במוסיקה לדור הבא. הוא לימד באקדמיה למוסיקה ובחוג למוסיקולוגיה בת"א, באקדמיה למוסיקה בירושלים ובמכללת "לוינסקי". הוא לימד את המקצועות הרמוניה, קונטרפונקט וניתוח יצירות בצורה היסודית ביותר והשיטתית ביותר. הוא היה חלוץ כמעט בודד בארץ אשר "ייבא" את הניתוח השנקראיני, שיטת ניתוח או תפיסה מוסיקלית אשר ממעטים להשתמש בה בארץ. אבל ארז האמין באופן החדש יחסית שבו נתפסה המוסיקה, תורה אשר התפתחה לה במהלך המאה ה- 20, ולכן גם לימד על פיה, וזאת למורת רוחם של אלה שמתנגדים לתפיסה הזו. הוא עשה זאת באומץ רב ובנחישות, כאשר מעט תמיכה היתה לצדו, והצליח לטפח מיומנויות אלה בקרב התלמידים הצעירים שלמדו בבתי הספר השונים. הוא היה מורה בנפש כי לכל שאלה ידע לענות והוכיח את זה באמצעים מוסיקליים אמיתיים, בלי שנשמע ממנו אפילו פעם אחת "כי ככה זה צריך להיות". כאשר לימד, לכל רגע במוסיקה היה כיוון, היתה סיבה לקיומו, ולכן הדרך שלו היתה המשכנעת ביותר. ארז הקדיש את חייו האקדמיים ומחוצה להם להבנת התהליכים במוסיקה ופיענוח הסוד הטמון ביצירות המוסיקליות, ועל כך אנו צריכים כולנו להודות לו ולהוקיר את פועלו. הוא היה תיאורטיקן מהמעלה הראשונה במדינה שמציבה את תחום התיאוריה בסדר עדיפות נמוך, ושלא בצדק. 

 

הקורסים שלימד בת"א, בהם "ניתוח שנקריאני" או "קצב" היו חסרי תקדים בארץ בתחום הניתוח והמעמיקים ביותר שניתן להעלות על הדעת. אלו ניבנו על מודלים של קורסים אשר למד הוא בעצמו בניו יורק ושנלמדים היום ברחבי העולם. חבל לי שהיו כה מעט כאלה, אבל עלי להודות על שניתנה לי הזכות להשתתף באותם שיעורים. ארז הנחה אותי בכתיבת התזה, וכמו תמיד, ידע להושיט יד מכוונת ותומכת. בדרך כלל זה היה בביתו בתל אביב שכל כך אהב, על יד הפסנתר, בין ערימות גדולות של תווים, ספרים, וליד כוסות הקפה הריקים כי אהב לשבת עד השעות הקטנות של הלילה עם עצמו ועם המוסיקה. 

 

אני מרגיש היום שכולנו הפסדנו אדם יקר שתרומתו לחקר המוסיקה לא תסולא בפז. אני, באופן אישי, אעשה הכל כדי שעבודתו לא הייתה לשווא. היא בוודאי לא הייתה. היא הרי שינתה את תפיסת עולמי במוסיקה. 

 

תודה לך ארז. 

 

גיל עברון