ארז מורה יקר / אורי מוסטקי

​

היה לי העונג להיות תלמיד שלך. נהניתי מהרגע שנכנסתי לכיתה לשיעור במפגש נעים שכזה. 

​

תמיד מוכן ומזומן, ממתין לכולם בזמן. אף פעם לא היו חריגות - בכל ארבע השנים שלמדתי בכיתתך במסגרת לימודי הוראה לתואר ראשון ולאחר מכן לימודי תואר שני, מעולם לא ראיתי אותך ממהר ומזדרז כדי לא לאחר - אתה תמיד היית מוכן לפני כולם. מעולם לא נעדרת משיעור - זה פשוט לא היה בלקסיקון שלך כנראה. ידעתי תמיד שאין ספק שאתה תהיה בכיתה. 

 

ומה תשמיע היום? חולפות בראשי המחשבות. הסקרנות גואה וכבר יש בי התרגשות לקראת הצליל הראשון שיבקע ממערכת הסטריאו או מהפסנתר. 

 

למרות שכבר זמן רב אני לא לומד בכיתתך כי סיימתי לעת עתה את לימודיי, דמותך, אישיותך והתובנות המוסיקליות שספגתי ממך במהלך השיעורים פוגשות אותי פעם אחר פעם כאשר אני ניצב מול תלמידים שאני מלמד. וזה לא חשוב אם הם בגיל יסודי, חטיבת הביניים או תיכון - תמיד אמירותייך, דמותך וטון קןלך עולים במחשבותיי. היית והינך מודל עבורי למערכת יחסים בין מורה לתלמיד. 

 

זו הייתה חוויה להיות איתך בשיעורים בגלל הרבה סיבות. אחת מהן היא שבמוסיקה שהשמעת תמיד ידעת לכוון את אוזנינו לאן שרצית - בדיוק למקום שהמוסיקה "נוגעת בשמיים". ניתן היה לראות מיד בהבעת פניך ובאופן שבו נשמת לקראת קדנצה או במקום מעניין אחר ביצירה. היה ברור שאתה ממש מנגן את המוסיקה בראש. 

 

זה לא היה מקובל לבוא אליך ולהביע במפורש את הערכתי והערצתי, כי אני יודע שזה היה מביך אותך. למעשה, ידעתי שחשת בכבוד שלי אליך. אני גם יודע שרבים מרגישים כמוני. 

 

אני יודע שאלה הם דברים קטנים שאינם מנחמים את משפחתך וכי אובדנך הוא גדול להם ולכל מי שהכיר אותך. בכל זאת חשוב לי שתדעו שיש הרבה תלמידים שלמדו בכיתתו של ארז ושהייתה לו השפעה מאד חזקה עליהם כמוסיקאים או כמורים ויותר מהכל על אישיותם בכלל. 

אתגעגע לדמותך הרב-גונית שלמדתי להכיר במאות שעות אינטנסיביות, מעניינות ומרגשות במהלך השיעורים. 

​

עצב גדול עוטף אותי ברגע זה על כך שלא תהיה לי הזדמנות לפגוש אותך שוב בכיתה, בשיעור או סתם באופן מיקרי. כל מה שנשאר הוא רק זכרון על אדם יקר, מוסיקאי מבריק ומורה מקסים, מרתק ומאיר פנים - זכרון יפה וכואב. 

​

אורי מוסטקי