איך נפרדים מאדם כמו ארז? / מלכה קפון

​

איך נפרדים מארז, מורה שלימד אותנו במסירות? שהתייחס לכל נושא לימודי, ואפילו הבסיסי ביותר בהתלהבות ובחדווה, כאילו זו הפעם הראשונה שהוא נתקל בו בעצמו?
איך נפרדים מארז, ששיתף אותנו באהבתו הגדולה למוסיקה, וסחף אותנו אחריו? שלקח אותנו איתו למסע מרתק לחקירת לב ליבה של המוסיקה, שבעזרתו החוקים היבשים קיבלו הקשר מוסיקלי ומשמעות, והפכו לכלים שיעזרו לנו להתחיל לפענח את סוד קסמה?

איך נפרדים מארז, מורה שבשקט ובסבלנות שלו, נתן לנו את המרחב שאיפשר לנו להרגיש בטוחים לנסות, להתנסות, וכך ללמוד ולהתפתח?
שתמיד היה כל כולו איתנו, שהתייחס אלינו בצורה אבהית, וליווה אותנו ב"גדילה" שלנו באכפתיות ואהבה כנים ואמיתיים?
איך נפרדים מארז, שכל אחד ואחד מאיתנו היה חשוב לו? שגם בפגישה אקראית לאחר מספר שנים, עדיין זכר אותנו והתעניין בנו?
איך נפרדים מארז, שכל כך קשה למצוא את המילים להסביר מה קיבלנו ממנו?

​

איך אוכל אני להפרד מארז, אם תמיד היה לי ברור שעוד נפגש, אם כל כך קשה לי לתפוס שהוא איננו?
בינתיים, אני לא נפרדת. אני ממשיכה להתבונן בתמונות, לקרוא את מה שכתבו עליו, להזכר בשיעורים מפעם, להזכר בבדיחות שלו ולצחוק צחוק עצוב, לכאוב, ולבכות.

אני מודה על הזכות שהיתה לי להכיר את ארז, אפילו אם רק לזמן קצר, ואני כואבת את לכתו, ומתגעגעת מאוד.

 

מלכה