אצבע מראה / נחמה מן

​

ארז: היחיד, המיוחד, הטוב והמיטיב,
הסתלקת, 
השארתנו חסרים.

​

ארז, היקר לי מכל מלמדי
החופר באת חפירה, מזיז לצדדים רגבים,
מפנה אצבע אל מהלך הרמוני מרתק.
מפשיל שרוולים
מיישר הדורים
ופוגע בול
במקום בו השכל פוגש את האוזן
בחיבור שבין שתי אונות מוחי.

 

שיעור ראשון של בוקר
המאחר מצטער!
אם פספסת את ההכנות לניתוח,
אם הפקק בדרכים מנע ממך להיות נוכח ברגעים של המבוא – 
סביר להניח
שההסתבכות ההולכת וקרבה,
בה המהלך המז'ורי יעקוף בסיבוב את ההבטחה הסמויה
לא יקפוץ לך בקלות בין העיניים
אם לא תיגש אל ארז בהפסקה.

 

כך זה מונח לי בארגז הזיכרונות
השיעור המיוחד עם המנתח:
הבּוֹצע פרוסה מעוגת הפרטיטורה
וּמִמנה שולֶה צימוקים וחידוד
אף פירור לא הולך לאיבוד.

 

ארז החבר, נטול הפוזות,
שלימדני לטעום מעומק הקופסא,
ולא לפסוח על חיפושי משמעות
בכל מהלך: ממורכב עד פשוט.

על העולם לא שמרנו כשהלכת
בתוך ליבי יושב אתה על כֵּס מלכות. 

כותבת לך ממקום של עצב

נחמה מן
נובמבר 2009