ארז רפופורט היה מורה שלי / זהר שרון

 

ארז רפופורט היה מורה שלי בשנה הראשונה שלי בחוג למוסיקולוגיה בת"א. למדתי אצלו קונטרפונקט והרמוניה במשך שנה תמימה. אחרי 3 שנים של נתק מוחלט מעולם המוסיקה בשירותי הצבאי, החזרה ללימודי מוסיקה, ובמיוחד עם מורה כמו ארז, היתה מקור אדיר לסיפוק והעשרה בחיי. אני זוכר את השיעורים כתענוג גדול, מעין "חברותא", הזדמנות ללימוד, הבנה והעמקה משותפים ב"תנ"ך" של המוסיקה. כאשר הרגשתי כי אני מתקדם ביחס לכיתה ביקשתי מארז להתחיל ב"התכתבות מוסיקלית" עימו באופן אישי בנוסף למטלות הכיתה הרגילות. ניתחתי כוראלים של באך וכתבתי כל מיני תרגילים יצירתיים וארז, בנדיבותו הסכים לבדוק לי אותם בתשומת לב דקדקנית, תוך שהוא מעיר ומאיר בכתב ידו. 

 

לקראת סוף השנה הראשונה החלטתי להיבחן לאקדמיה למוסיקה בירושלים. ביקשתי לקבל פטור על-סמך לימודי בחוג למוסיקולוגיה והתבקשתי להגיש תיק עבודות זהה לזה שהגישו תלמידי שנה א' באקדמיה. ניצלתי את חודשי הקיץ לשיעורים אישיים עם ארז, בדירתו, ליד הפסנתר עמוס התוים, עם ספר ההרמוניה המרופט שלו, כוס הקפה והסיגריה... התקדמנו במהרה בהשלמת הפרקים החסרים והכנת תיק העבודות. מיותר לציין שלא נמצא רבב בתיק העבודות אחרי שהוכנסו כל התיקונים הדרושים והתקבלתי לשנה ב', מצוייד בידע והבנה שלא ידעתי באותה העת להעריך את ערכם. 

 

אהבתי את ארז, את השיעורים שלו, את חוכמתו, ההומור המושחז, החינני והשובב, ואת הצניעות הרבה בה הדריך את תלמידיו וחשף בפניהם פינות יפות ונסתרות בכל יצירה שניתח. נדרשו לי כמה שנים כדי להבין את עומק תרומתו לאישיותי המוסיקלית, ויותר מכל לדמות המורה המתעצבת שלי. ארז משמש לי גם היום מודל לחיקוי והשראה בכל אשר אני פונה. 

 

גרוני נחנק מדמעות כשהתבשרתי באופן מפתיע לחלוטין כי ארז לקה בהתקף לב קשה, וקשה עוד יותר היה משביקשו ממני למלא את מקומו בהוראת פיתוח שמיעה באחת מהכיתות שלו באקדמיה. אני חש יראת כבוד בהיכנסי לנעליו הגדולות של ארז בתחילת כל שיעור, ומקווה כי אצליח להמשיך ולו במעט את המורשת המפוארת שהנחיל לי ולשאר ברי-המזל שהיו תלמידיו. 

​

יהי זכרו ברוך.
זהר שרון, 25/11/09